בספר, שמסופר מנקודת מבטה של אחת הילדות בכיתה, מתוארים המכשולים להשתלבות והניסיונות להתגבר עליהם, למשל יציאה להפסקה בחצר עם מדרגות, והילדה בכיסא הגלגלים שיכולה רק לסובב את החבל ולא לקפוץ, יחד עם הפתרונות הטריוויאליים שמוצאים להם הילדים.

הסיפור מסופר בטבעיות, מתוך השתתפות בצערה של החברה, שמביאה לרצון להתחשבות מירבית. אפילו המורה מחמיאה לתלמידיה. החברים מרגישים קבוצה אחת וזהו אחד הדברים היפים בספר – האחווה והערבות ההדדית בין הילדים.

בסיום הספר מודיעים החברים, שגם לחברים שרצים בחופשיות יש מה ללמוד מהחברה בכסא הגלגלים.